שיאי נדל"ן בע"מ ואח' נ' מקסומוב ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית, תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי, כולן בגין עסקת תיווך מקרקעין.

במאמר מוסגר יצויין, כי הצדדים הרחיבו טענותיהם מעבר לנדרש. בפסק הדין יעסוק בשאלות השנויות במחלוקת, המחייבות הכרעה והדרושות לעניין.

התביעה העיקרית

2.כנטען בכתב התביעה, ובתצהירי התביעה, התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ובתיווך נדל"ן. מנהל התובעת מר ציון בן חיים (להלן: "בן חיים") הצהיר, כי ביום 24.1.10 הזמינו הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "מקסימוב") מאת התובעת שירותי תיווך למכירת דירתם (להלן: "הדירה").

עוד הצהיר בן חיים כי ביום 24.3.10 התקיימה פגישה במשרדי התובעת בה נכחו: מר מקסימוב, בן חיים, הגב' רונית רובין (להלן: "רובין") העובדת אצל התובעת וכן מר וגב' וולפא מי שהתכוונו לרכוש את הדירה (להלן: "וולפא").

3.בסופו של יום לא רכשו וולפא את הדירה ממקסימוב וזו נמכרה לאחר.

4.כעולה מתצהיר בן חיים, במהלך אותה פגישה חתמו מר מקסימוב וולפא על זכרון דברים במסגרתו הסכימו מקסימוב למכור את הדירה לוולפא.

בתצהירו טוען בן חיים, כי עובר לחתימת זכרון דברים על ידי מר מקסימוב קיבל האחרון ייעוץ משפטי מבא כוחו.

דא עקא, לטענת בן חיים, לאחר החתימה על זכרון הדברים פנו מקסימוב לוולפא בבקשה שהסכם מפורט יחתם בשלב מאוחר יותר, שכן מסתבר שקיימת למקסימוב חבות במס שבח ויש צורך למצוא פתרון לקושי זה. אולם, בסופו של יום, לא נחתם הסכם מפורט כאשר לשיטת בן חיים האשם רובץ לפתחם של מקסימוב.

לטענת בן חיים, מקסימוב ו-וולפא סרבו לשלם לתובעת את דמי התיווך לה היא זכאית.

מכאן התביעה.

5.מחקירתו הנגדית של בן חיים עלה, כי מטעם התובעת חתמה גב' רובין על הסכם התיווך. לטענת בן חיים יש לרובין את הסמכות לחייב את התובעת. עוד העיד בן חיים בחקירתו הנגדית, כי כמתווך אין הוא מייעץ ללקוחותיו יעוץ משפטי ואף העיד כי לא הוא זה שהחתים את מקסימוב ו-וולפא על זכרון דברים. יחד עם זאת אישר בן חיים, כי זכרון הדברים נחתם במשרדי התובעת וכי טופס זכרון הדברים, שהינו טופס מודפס שיש למלא בו את פרטי הממכר, פרטי הצדדים, תנאי התשלום ומועד פינוי הדירה נמסר למקסימוב וולפא על ידי מי מהתובעת.

עוד העיד בן חיים בחקירתו הנגדית כי מי שמילא את הפרטים החסרים בזכרון הדברים הוא וולפא, תוך שהוא ורובין לא מקריאים לצדדים את הפרטים אותם יש להשלים בקווים הריקים בטופס זכרון הדברים.

6.בחקירתו הנגדית בן חיים העיד, כי התשלום הראשון על חשבון הממכר בסך 10,000 ₪ הופקד בנאמנות אצל התובעת, (עמ' 15 שו' 15). אולם, הוא הכחיש שתניה זו הוצעה על ידי מי מטעם התובעת.

7.גב' רובין בתצהירה מצהירה, כי היא עבדה כמתווכת בתקופה הצריכה לעניין אצל התובעת. עוד הצהירה, כי מר מקסימוב פנה אליה על מנת לשווק את הדירה ולאחר שביקרה בדירה, מסרה את טווח המחירים בה ניתן יהיה, לדעתה, למכור את הדירה, נחתם הסכם תיווך. רובין מדגישה בתצהירה, כי הסכם התיווך נחתם לאחר שמר מקסימוב התייעץ עם רעייתו ולאחר שחלפו מספר ימים ממועד ביקורה בדירה.

8.עוד הצהירה רובין, כי וולפא חתמו על הסכם הזמנת שירות וביום 24.3.10 נערכה במשרדי התובעת פגישה בין וולפא ומר מקסימוב לצורך ניסיון למכירת הדירה. רובין הוסיפה והצהירה כי במהלך אותה פגישה נחתם זכרון דברים בין מקסימוב לבין וולפא ואילו הגברת מקסימוב חתמה לאחר מכן שכן לא נכחה באותה פגישה.

9.ביתרת תצהירה, חוזרת רובין על מה שנאמר בתצהירו של בן חיים.

10.בחקירתה הנגדית לא ידעה רובין להפנות לאסמכתא בכתב המאפשרת לה לחייב בחתימת ידה את התובעת. באשר להתנהגות הצדדים ולחילופי הדברים במהלך הפגישה שבין מקסימוב לוולפא במשרדי התובעת השיבה רובין בחקירתה הנגדית, כי מר מקסימוב התקשר לעורך דינו ובאותה שיחה אמר מר מקסימוב לעורך הדין, כי בכוונתו לחתום על זכרון דברים ולשם כך מבקש שעורך הדין ישלח לו נסח טאבו עדכני של הדירה.

עוד אישרה רובין בחקירתה הנגדית, כי השיק על סך 10,000 ₪ שהיוו התשלום הראשון של וולפא על חשבון ממכר הדירה הופקד בנאמנות אצל התובעת. כך גם אישרה רובין כי טופס זכרון הדברים עליו חתמו הצדדים נמסר להם על ידי מי מטעם התובעת.